התשובה הקצרה היא שהמצב בתחום המתפתח של אנרגיה סולארית שונה באופן דרמטי בין מדינה למדינה ובהתאם לסוג וגודל הפרויקט. ככלל, ברוב המקומות כיום, פרויקטים סולאריים גדולים ומסחריים כבר יכולים להיות רווחיים ותחרותיים מול שימוש באנרגיה מסורתית גם ללא סובסידיות ישירות. עם זאת, עבור פרויקטים קטנים, ביתיים או במדינות מתפתחות, התמיכה הממשלתית עדיין משחקת תפקיד חשוב, ולרוב קריטי.
מערכות סולאריות: המצב בישראל
בישראל, תעשיית האנרגיה הסולארית התפתחה בזכות מנגנוני תמיכה שונים, אך המגמה היא לעבור לתחרות בשוק.
פרויקטים מסחריים גדולים: במכרזים האחרונים של רשות החשמל, מחיר החשמל הסולארי ירד לרמות תחרותיות מאוד, לעיתים אף נמוך יותר ממחיר החשמל המופק מגז טבעי. יזמים גדולים זוכים במכרזים אלו ומקימים שדות סולאריים תוך הסתמכות על ירידת מחירי הטכנולוגיה וגיוס מימון פרטי. במקרים אלה, הסובסידיה הישירה התחלפה במנגנון של מכרזים תחרותיים, מה שמעיד על הבשלות הכלכלית של התחום.
מערכות ביתיות (גגות פרטיים): כאן המצב מעט שונה. בעבר, מנגנון ה"מונה נטו" אפשר לבעלי בתים למכור עודפי חשמל לרשת במחיר אטרקטיבי, מה שהפך את ההשקעה לכדאית. כיום, עם שינוי מדיניות והתפתחות מודלים עסקיים חדשים, ההשתלמות הכלכלית של מערכות ביתיות תלויה יותר בצריכה העצמית של החשמל המיוצר, ובאפשרות של מכירת העודפים במחירים נמוכים יותר. המשמעות היא שבעוד שהעלות הראשונית עדיין גבוהה, ירידת מחירי הפאנלים והרכיבים הופכת את ההשקעה לאטרקטיבית יותר גם ללא סובסידיה ישירה גבוהה, במיוחד כשהיא משולבת עם פתרונות אגירה.
המצב בעולם: נתונים ומגמות
המגמה העולמית דומה לזו שבישראל, אך עם ניואנסים חשובים:
ירידת עלויות דרמטית: בין השנים 2010 ל-2022, עלות ייצור חשמל מפוטו-וולטאיקה (PV) ירדה בכ-85% בממוצע עולמי. ירידה זו היא הנהג העיקרי של יכולת התחרות של האנרגיה הסולארית.
גרמניה וספרד: שתי המדינות הללו נחשבות לחלוצות בתחום. גרמניה התבססה בעבר על תעריפי רכש מובטחים (Feed-in Tariffs) נדיבים במיוחד כדי להניע את השוק. תעריפים אלו היו למעשה סובסידיה גבוהה שאפשרה את צמיחת הענף. כיום, גרמניה עברה במידה רבה למכרזים תחרותיים. ספרד, לאחר שנים של סובסידיות, חוותה משבר בעקבות קיצוצן, אך כיום היא חוזרת להיות שחקנית מפתח תוך שימוש במכרזים ומודלים כלכליים חדשים, כשהעלויות הנמוכות מאפשרות זאת.
ארה"ב: התמיכה הפדרלית, בעיקר באמצעות זיכויי מס, היא עדיין מנוף משמעותי לפיתוח פרויקטים סולאריים, במיוחד במערכות ביתיות ומסחריות קטנות. ה-ITC Investment Tax Credit למשל, מסייע ליזמים וצרכנים להפחית את עלויות ההתקנה הראשוניות. למרות זאת, יש מדינות כמו טקסס וקליפורניה, שבהן שוק החשמל החופשי והמחירים הגבוהים מאפשרים לפרויקטים סולאריים לפעול גם ללא סובסידיות פדרליות משמעותיות.
השווקים המתפתחים: במדינות כמו הודו, שבהן הביקוש לאנרגיה עצום ויש שמש בשפע, הממשלה עדיין מספקת תמיכה משמעותית כדי לאפשר את הפריסה של מערכות סולאריות בקנה מידה רחב, הן במרכזים עירוניים והן באזורים כפריים מרוחקים.
המסקנה: מעבר ממצב של סובסידיות ישירות למודל של יציבות רגולטורית
הוויכוח בנוגע לסובסידיות הוא למעשה ויכוח על שלב ההתפתחות של הטכנולוגיה. כיום, מחירי הטכנולוגיה הגיעו לרמה שמאפשרת רווחיות בפרויקטים גדולים ותחרותיים. האתגרים כיום אינם רק העלות הראשונית, אלא גם הצרכים הכלכליים הקשורים לאגירת אנרגיה, התאמת תשתיות החשמל ואמינות הרשת – נושאים שעדיין דורשים התערבות רגולטורית או תמריצים מסוימים.
לכן, במקום לדבר על סובסידיות במובן הקלאסי, התמיכה הממשלתית העתידית תתמקד ככל הנראה ביצירת סביבה רגולטורית יציבה וצפויה, הקמת תשתיות תומכות והשקעה במחקר ופיתוח של טכנולוגיות משלימות כמו אגירת אנרגיה.
בסיכומו של דבר, אנרגיה סולארית כבר אינה "תינוק" הדורש האכלה בכפית. היא הפכה למקור אנרגיה בוגר, שהוכיח את יכולתו להיות תחרותי. עם זאת, התמיכה הממשלתית בתצורה מודרנית עדיין נחוצה כדי להבטיח את המשך הצמיחה, להאיץ את המעבר לאנרגיה מתחדשת ולטפל באתגרי האינטגרציה הנותרים.