העלייה בהיקף ההתקנות של חוות סולאריות בקנה מידה גדול מציבה אתגר נוסף: השימוש באדמות חקלאיות לצורך התקנת פאנלים סולאריים. במדינות רבות קיימת התנגדות לשימוש באדמות חקלאיות לצורך מתקני סולאריים, עקב החשש לפגיעה בביטחון התזונתי. במקרים רבים, חוות סולאריות הופכות יבול משתלם במקום להשתמש באדמה כדי לגדל מזון.
יש המציעים להתמקד בהתקנות סולאריות על גגות מבנים קיימים, כך שיתאפשר לנצל את הקרקע בצורה טובה יותר. האם יש צורך במודלים תכנוניים חדשים כדי לשלב בין הצרכים של אנרגיה סולארית וביטחון תזונתי?
התחום של שימוש באנרגיה סולארית הולך ומתרחב בכל רחבי הגלובוס והתקנות של לוחות סולאריים בקנה מידה גדול יוצרות דילמות תכנוניות וחברתיות מורכבות. מצד אחד, התקנת חוות סולאריות על אדמות פתוחות היא דרך יעילה וזולה לייצור אנרגיה מתחדשת; מצד שני, כאשר אותם שטחים הם למעשה קרקעות חקלאיות פוריות – נשאלת השאלה האם ויתור על שטחי גידול לטובת חוות של פאנלים סולארים מסכן את הביטחון התזונתי המקומי והאזורי. יש גם שינויים כלכליים שמשפיעים על החלטת בעלי הקרקע: השכרת שטחים לחוות סולאריות לעיתים מניבה "יבול מזומן" גבוה יחסית, מה שמגביר את הלחץ להמיר קרקע חקלאית לייעוד אנרגטי.
במחקרים ובדו"חות ממשלתיים בארה"ב עולה תמונת ביניים: ההשפעה הכוללת של שימוש בקרקע חקלאית לטובת התקנת פאנלים סולארים על תפוקת המזון לא תמיד גדולה כפי שמדווח בתקשורת – חלק מהמחקרים מספקים הערכות שבהן החלק היחסי של קרקע חקלאית שיומר לפרויקטי שמש הוא קטן יחסית לסך האחוזים של אדמות חקלאיות שבשימוש – אך בכל זאת קיימים מקומות (כמו אזורים צפופים או אזורים עם אדמות חקלאיות נדירות) שבהם ההמרה עלולה לפגוע בשרשרת האספקה המקומית. לכן מדיניות מקומית ותכנון מתואם חשובים.
פאנלים סולאריים וחקלאות, שילוב מנצח
קיום אלטרנטיבה טכנולוגית ושיטתית, מערכות אגרו – וולטאיות (agrivoltaics), מציע דרך לשלב בין שתי המטרות: הצבה של פאנלים במבנים, על משטחים מוגבהים או בפריסה שמאפשרת גידול צמחי שדה או מרעה מתחת או בין המערכות הסולאריות. ממצאים ראשוניים ופרויקטים ניסיוניים מראים שלעיתים ניתן להשיג תועלת כפולה: הפאנלים מגנים על הצמחים מהקרינה הישירה ומפחיתים אידוי מים, בעוד שהקרקע מסייעת בקירור הפאנלים ומשפרת את התפוקה החשמלית – במקרים מסוימים תיקנו גם עלייה בתפוקת החשמל בהשוואה להתקנות יחידות רק על אדמה חשופה. יחד עם זאת, העלויות הראשוניות של מערכות אגרו – וולטאיות גבוהות יותר ודורשות התאמות תכנוניות ותחזוקה שונה.
אנרגיה סולארי, והסדרה - הדרך לאנרגיה מתחדשת
מעבר לפתרונות טכנולוגיים, המדיניות הציבורית מקבלת מקום מרכזי. מדינות ורשויות מקומיות רבות מפתחות כללים שמגבילים או מווסתות הקמת פרויקטים על אדמות חקלאיות -חלקן אף אסרו על שימוש בשטחים חקלאים לצורכי אנרגיה סולארית באזורים מסוימים, ורשויות אחרות דורשות תוכניות היערכות שיבטיחו שמירה על יכולת חקלאית או שיתנו עדיפות להתקנות עיליות ושטחי תעשייה נטושים. דוקטרינות מדיניות אלו נועדו לצמצם סכסוכים בין מטרות ולשמור על חוסן מקומי. עם זאת, מדיניות שאינה גמישה עלולה להאט מעבר לאנרגיה סולארית או לגרום לעלייה בעלויות התשתית.
שיקול כלכלי חשוב הוא כי חקלאים עצמם לעתים מוצאים שהשכרת קרקע לחוות סולאריות משפרת את ההכנסה ויכולה להוות דרך לייצוב רווחים בעונות רווחיות פחות. מצד שני, שימוש רב מדי בקרקע חקלאית לטובת אנרגיה עלול לפגוע בכלכלה ובעתודות המזון. חקלאות משגשגת ממצבת רשת שירותים, עיבוד מקומי ותעסוקה. דוחות כלכליים ממליצים על מדיניות "ראשון לחקלאות" או על מודלים מעורבים שבהם תשלום שכר דירה מהפרויקטים יושקע חזרה בקהילה ובשימור הקרקע.
מה הפיתרון המיטבי לשימוש בקרקע חקלאית להקמת חוות של פאנלים סולאריים?
לקדם אגרו – וולטאיקה ושיטות דו שימושיות שבהן ניתן לייצר אנרגיה ולשמר שימוש חקלאי, תוך תמיכה כלכלית וניסיונית להפחתת עלויות.
להעדיף גגות ומבנים תעשייתיים / שדות נטושים להתקנות קנה מידה גדול, במקום קרקע פורייה.
לחוקק כללים מקומיים שיחזירו דגש על שימור קרקעות חיוניות לחקלאות, יחד עם כללים לשינויים זמניים (חוזי שכירות ברי־שינוי) ולהבטחת שיקום הקרקע בסיום חיי הפרויקט.
לפתח מודלים כלכליים המאזנים את התשואה הכלכלית של חוות סולאריות מול ערך המזון המקומי והתעסוקה החקלאית — ולכלול את הקהילה בתהליך קבלת ההחלטות.
כמו בהרבה תחומים, אין תשובה חד משמעית של "כן" או "לא". הקמת חוות סולאריות על אדמות חקלאיות מציבות סיכון פוטנציאלי לביטחון תזונתי במקרים מקומיים, אך קיימות טכנולוגיות ומדיניות שמאפשרות איזון בין ייצור אנרגיה מתחדשת ולשמירה על גידול מזון. הפתרון הטוב ביותר משלב תכנון תכנוני, רגולציה חכמה ותמריצים לפתרונות דו-שימושיים, כך שנוכל להבטיח גם אנרגיה נקייה וגם אספקת מזון יציבה.